שיטת החינוך המונטסורי, פותחה על ידי הרופאה מריה מונטסורי לפני כ-100 שנים ומבוססת על מחקרים ותצפיות מרובות. על פי השיטה, הדרך לפתח ולטפח כל ילד לחיים של אושר, סיפוק והצלחה – היא באמצעות נתינת השרביט לילד עצמו. השיטה, שמכירה בכל שלבי ההתפתחות הטבעיים של הילד מגיל לידה, דוגלת בלמידה עצמית תוך עשיית הדברים בעצמו, כשלבסוף הילד הופך למבוגר הבטוח בעצמו בכישוריו ורואה בעולם חוויה בלתי נגמרת של התנסות ואתגרים.
מספר עקרונות מנחים כקווי מתאר לגישה כולה, כשהמחבר ביניהם הוא התייחסות אל הילד, צעיר ככל שיהיה, כאל אדם אינדיווידואלי בעל מערכת של צרכים ורצונות משל עצמו, שעושה את צעדיו הראשונים בעולם וזקוק למקסימום של מרחב.
המרחב, שנובע מתוך היכרות עם עולמו הפנימי של הילד בשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא, הוא זה שיעניק לו את הכלים החשובים כל-כך לחיים עצמאיים ומלאי משמעות.
מונטסורי האמינה שיש לכבד את הילד, את המרחב שלו ואת הרצונות שלו. היסוד הזה מעיד על אופייה הייחודי של השיטה, כיוון שבחינוך הפורמלי ההיררכיה בין המחנך לילד בולטת מאוד. הענקת הכבוד לילד מתבטאת בהכרה בזכות הבחירה.
היבט נוסף בגישת מונטסורי הוא פיתוח יכולת העצמאות והעברת השרביט לילד לביצוע פעולות באופן עצמאי כמו יישוב סכסוכים בדרכי שלום, ללא שיפוט, תוך הצבת המורה כמודל לדוגמה אישית ולא כפונקציה שקובעת בשבילו ו"מורידה הוראות".
הגישה המונטסורית שמה דגש על טיפוח מיומנות הבחירה. עקרון זה בא לידי ביטוי בכך שהילדים מאמנים את עצמם לבחור כבר מגיל קטן. לדוגמא, הילדים בוחרים בעצמם את הפעילות או המשחק שמתאים להם, מתוך מגשי משחקים שמוצעים להם. בדרך זו לומד הילד לבחור מתוך הנעה פנימית. הוא לומד להקשיב לרצון שלו, לצורך שלו, לבחור במה שמאתגר או מושך אותו, והקשבה זו היא חלק מאוד חשוב בהתפתחות הילד.
על פי מונטסורי, עלינו להאמין בילד שלנו שהוא יכול ומסוגל לעשות ולבצע בעצמו. אחד ממשפטי המפתח של הגישה הוא "עזור לי לעשות זאת בעצמי". ככל שהילד יעשה יותר בעצמו, הוא פחות תלוי במבוגר ומפתח את העצמאות האישית שלו. באמצעות ההתמודדות העצמאית של הילד, הוא לומד ניסוי וטעיה, פתרון בעיות, וגדל להיות בעל ביטחון עצמי ודימוי עצמי גבוה. הגישה המונטסורית משלבת הרבה כישורי חיים, טיפול בבית ובסביבה (לדוג' לשטוף כלים) מה שמפתח בילד תחושה חזקה של עצמאות וביטחון בעצמו וביכולות שלו.
מונטסורי העניקה משקל גבוה לתקופת הינקות, כלומר לילדים מגיל לידה ועד גיל 6. מבנה המוח של הילדים בתקופה זו הוא "המוח הסופג" (Absorbent Mind). כלומר בגיל זה הילדים לומדים ללא מאמץ ריכוז או מודעות לתהליך הלמידה, אלא דרך "ספיגה" מהסביבה, בדומה לספוג. לכן האמינה מונטסורי כי החינוך צריך להתחיל כבר בלידה (Education must begin at birth", הרצאה בלונדון ב-1946).
מריה מונטסורי ביססה את השיטה שלה באמצעות תצפיות על מאות ילדים ומתוך התבוננות כיצד ילדים צעירים סופגים את הסביבה. דוגמא יפה לכך היא רכישת שפה: ילדים לומדים מילים ודקדוק בעיקר מספיגה של הסביבה, ומגיעים לבית-הספר כשהם כבר יודעים לדבר.
כיוון שבתקופת הינקות, המוח סופג בקלות את המידע, ככל שנתאים את הסביבה לגילו של הילד, באמצעות גירויים מתאימים והפעלה של החושים, נאפשר לו למידה מיטבית.
מונטסורי האמינה שהילדים עוברים שלבים התפתחותיים, אותם היא כינתה תקופות רגישות, שהם מעין חלונות זמן ביולוגיים, בהם הגירוי הנכון יפתח את ההתפתחות הנכונה. מונטסורי מיפתה את כל התקופות הללו.
תקופות רגישות מאופיינות בדחף גדול בתחום התפתחותי חדש, בהשקעת כוח רב, בגילוי סקרונות ועניין, הנעה מתוך דחף פנימי, עשיה שמלווה בריכוז רב ותחושת סיפוק גדולה עם השלמת הפעילות.
רוב תקופות הרגישות מתרחשות במהלך שנות הינקות (עד גיל 6) ותפקידו של המחנך המונטסורי הוא לזהות את השלב ההתפתחותי של הילד ולהתאים את הלמידה והסביבה לשלב בו הוא מצוי על מנת למקסם את תקופת הרגישות. הילד בשל ומוכן לספוג ולכן זה הזמן לתת לו את הכלים.
כך לדוגמא תקופת הרגישות לחקר הסביבה – בין אם זה ילד קטן מאוד שנוגע בכל דבר ועד לילד בגיל מתקדם יותר שסקרן לפרק ולהרכיב. תקופת הרגישות אם כך מעידה על מוכנות לרכוש וללמוד מיומנויות חדשות.
מונטסורי האמינה כי הסביבה היא המורה הטוב ביותר – והיא זו שצריכה לשרת את הילד. בחינוך המונטסורי הסביבה היא בעצם “המדריך הנוסף”, מונטסורי האמינה כי “החינוך הוא תהליך שהילד רוכש בעזרת התנסויות בסביבה ואינו נרכש על ידי הקשבה למילים”. הסביבה מאפשרת לילד התנסות, למידה וחיקוי.
הסביבה המונטסורית צריכה לאפשר את חופש הפעולה של הילד וצריכה לאפשר לו להסתדר בסביבה ללא תלות באחרים. כלומר, הילד לומד לספק את הצרכים שלו בעצמו. לכן בגישה המונטסורית אנחנו מארגנים את הסביבה בצורה כזו שהיא תהיה מותאמת לשלב ההתפתחותי של הילד, והדברים שאותם הוא צריך יהיו נגישים לו ללא עזרת מבוגר.
כמו כן, כאשר הילד מסתובב חופשי בבית או בחוץ, נרחיק מבעוד מועד את החפצים ממנו על מנת לאפשר לו תנועה ללא מגבלה (כדי להימנע מלהרחיק אותו מחפצים מסוימים העשויים לסכן אותו).
בשל החשיבות הרבה של הסביבה המונטסורית מוקדש לה פרק מיוחד – כיצד הסביבה של הילד צריכה להיות מסודרת על מנת לאפשר לו לחקור ולעורר אצלו סקרנות.
הגישה המונטסורית שמה דגש על פיתוח של חושים ושרירים ועבודה מאד מדוקדקת על פיתוח יכולות מוטוריקה עדינה, במטרה לאפשר לילד להגיע לשליטה מצוינת בגופו, שמאפשרת לו פיתוח עצמאות. מונטסורי האמינה ש"מה שהיד עושה הראש זוכר" ולכן הגישה שמה דגש רב על פיתוח השליטה על היד, מתוך הבנה שכאשר הילד לומד לשלוט ביד בצורה מוחלטת, הוא פנוי ללמידה. בגנים מונטסוריים תפגשו הרבה משחקים שמפתחים כישורים של מוטוריקה עדינה, כגון השחלות, הברגות, העברות ועוד, כאשר בכל אחת מהמיומנויות פיתוח השליטה הוא הדרגתי. לדוגמא, אם עובדים על מיומנות של השחלות, מתחילים מהשחלות פשוטות (כדורי פונפון), ובהדרגה עוברים להשחלות מורכבות יותר (לדוג' השחלה של צורות, או השחלה לשקית, השחלה על שיפוד, השחלה על חוט ניילון עבה ועוד עד שמגיעים להשחלה של חרוזים קטנים על חוט תפירה).
בגישה המונטסורית אין מורה או גננת אלא יש מדריך (מלשון הדרכה ודרך). תפקידו של המדריך המונסטורי הוא ללוות את את התהליך ההתפתחותי של הילד, לארגן את הסביבה, להדגים, אך לא "ללמד".
“No human being can be educated by another person. He/She must do it themself or it will never be done”
המדריך המונטסורי בונה לכל ילד תוכנית עבודה אישית על ידי ביצוע תצפיות סדורות קובע המחנך את השלב ההתפתחותי בו מצוי הילד ומבצע התאמות לסביבת הילד. התצפיות מלמדות את המדריך מהם התכנים שמעניינים את הילד כרגע והסביבה מותאמת לעודד את הילד ללמוד באופן עצמאי.
חינוך אוטומטי נוצר באופן טבעי ומגיע מעצם היכולת האנושית לבנות ידע ללא סיוע או הכוונה מגורמים חיצונים. כפי שרשמנו כסר בדמות המחנך, מונטסורי האמינה ש"אף אדם לא יכול לחנך אדם אחר אלא עליו לעשות זאת בעצמו". העיקרון הזה תומך ברצון הפנימי שיש לכל ילד/אדם להרגיש שיש לו תכלית בעשיה וכן בכל תקופה עולה צורך תכליתי אחר לידי מימוש. מטרת החינוך אינה ללמד את הילד באמצעות העברת ידע, אלא באמצעות טיפוח הרצון הטבעי שלו ללמוד. המדריך מאפשר לילד לחוות את ההתרגשות בלמידה על ידי משחקים ולא בכפייה, ומצד שני עוזר לילד לשכלל את כל הכלים הטבעיים שלו ללמידה, כך שהיכולות שלו יהיו מקסימליות במצבי למידה עתידיים.
מונטסורי האמינה שעל מנת ללמד ילד לבצע פעולה יש ללמד את שלבי הפעולה עד שהילד לומד לבצע את הפעולה השלמה והמורכבת. לכן האביזרים המונטסוריים מבודדים תכונה אחת בכל פעם, כך שהלמידה תהיה מאתגרת אך ברת השגה.
האביזרים המונטסוריים עשויים בדרך כלל מחומרים טבעיים, מעוצבים בצורה אסתטית, ובעלי מרקם נעים. אביזרי הלמידה מלווים את תקופות ההתפתחות השונות ומותאמים למישור ההתפתחותי ולתקופות הרגישות השונות של הילדים. ניתן להשתמש בעזרים מונטסוריים במגוון תחומי דעת, לדוגמא אביזרים ללימוד שפה (אותיות מחוספסות על כרטיסים), אביזרים ללימוד מתמטיקה (לדוגמא צורות גיאומטריות מוחשיות, ערכה חרוזים להמחשת הערך המספרי של אחדות, עשרות ועוד), אביזרים ללימודי טבע, גיאוגרפיה ועוד.
באמצעות אביזרי הלמידה הילד לומד להעמיק ולחקור את העולם באופן מדעי, ומפתח את המערכת המוטורית והחושית שלו. לכל גיל יש אביזרי הלימוד התומכים את השלב ההתפתחותי בו מצוי.
המכללה לחינוך מונטסורי מציעה קורסים להורים ולאנשי מקצוע. מעוניינים לקבל פרטים ? הירשמו ונחזור אליכם
אתם גם יכולים פשוט להרים טלפון 🙂
עדנה שגיא, רכזת הקורסים – 054-3937335
מקימת ה’מכללה לחינוך מונטסורי’ ומנהלת ובעלת גן הילדים המונטסורי “שבילי ילדות” בהרצליה, לגילאי 2-6.
מלווה פדגוגית גנים ובתי ספר מונטסוריים. בעלת תואר ראשון במדעי החיים – מאוניברסיטת ת”א. ממובילות ביה”ס “דרך הילד”, הפועל בשיטת מונטסורי בכפר הירוק. מרצה ומלמדת הורים לשילוב מונטסורי בסביבת הבית.
אימא ליהונתן, זוהר ונוגה.
המכללה לחינוך מונטסורי – במספרים
שתפו
