מגפת הקורונה השפיעה בצורה משמעותית על החינוך בארץ ובעולם, שהתבסס על שיטת החינוך הקונבנציונלית. למידה מרחוק, שימוש בכיתות וירטואליות, חלוקה לקבוצות קטנות, מורים שמנסים להמציא את עצמם כדי להחזיק את העניין והסקרנות של הילדים מרחוק, ולנצח את הגירויים שסובבים אותם.
למעשה כבר לקראת סוף המאה ה-19 החלה להתפתח תנועת החינוך הפרוגרסיבי, שקראה תיגר על שיטת החינוך המסורתית. תנועת החינוך הפרוגרסיבית הביאה ליצירת זרמי חינוך אלטרנטיבי שונים, אולם הדבר לא הביא לשינוי של ממש בחינוך. נדמה שאם יש דבר טוב בקורונה, זה שהיא בעצם מהווה זרז לשינוי שכבר היה צריך לקרות כאן מזמן.
אז מה אנחנו רוצים שיהיה כאן? בשביל לענות על השאלה הזו בואו נצא למסע אל העבר להבין את מקורות שיטת החינוך המסורתית, ולאחר מכן נסקור 3 זרמים מרכזיים בחינוך אלטרנטיבי – חינוך דמוקרטי, חינוך אנתרופוסופי והחינוך המונטסורי.
שיטת החינוך הרווחת היום במסגרת החינוך הממלכתי היא שיטת החינוך הקונבנציונלית, שיטה שמקורותיה באמצע המאה ה-18 במהפכה התעשייתית. המטרה שלשמה פותחה השיטה היתה לגדל פועלים שיוכלו להשתלב במפעלים, ולכן ביסודות השיטה מצויים מאפיינים שמוכרים לנו מהעבודה במפעלים. העבודה במפעל המודרני התאפיינה בפס ייצור, כלומר, שיטה המורכבת ממספר תחנות עבודה, כאשר בכל תחנה מוסיפים למוצר משהו באופן עיקבי, ואז המוצר עובר לתחנה הבאה. שיטה זו בעצם נולדה על מנת לחסוך בהוצאות בתהליך הייצור ובסופו של דבר להגיע למוצר סופי במחיר זול יותר.
נשמע לכם מוכר? ברור. שיטת החינוך הקונבנציונלית מתאפיינת גם היא בעבודה בסרט נע. אלא שאת המוצרים שנעים על גבי המסוע מחליפים הילדים. מול 35 ילדים עומד מורה, והוא מלמד את כל הילדים את אותו הידע באותו הסדר, עורך מבחן ועובר לנושא הבא. תפיסת הילד הייתה שהינו "טבולה ראסה" (לוח חלק) ומטרת בית הספר היא לתת לו ידע שמצוי אצל המורה ולהכין את הילדים ללימודים גבוהים.
לקראת סוף המאה ה-19 החלה לקום תנועת החינוך הפרוגרסיבי, כתנועה המתנגדת לחינוך המסורתי. מייסד זרם החינוך הפרוגרסיבי הוא הפילוסוף ג'ון דיואי. מייסדי החינוך האלטרנטיבי התנגדו לראיית הילד כ"לוח חלק", אלא האמינו שהילד מכיל בתוכו את כל הידע. מה שצריך לקרות זה לעורר את הלהבה של הסקרנות, והילד כבר ימצא את הדרך ללמוד. הילד על פי תפיסה זו משול ל"זרע", שמכיל בתוכו את כל התבנית הדרושה לו, בכדי להפוך להיות הצמח השלם.
תנועת החינוך הפרוגרסיבי התייחסה לחינוך כמטרה בפני עצמה, ושמה דגש על נושאים נוספים כגון כישורים חברתיים, למידה עצמאית וחינוך לערכים כמו דמוקרטיה ושוויון.
הזרם הפרוגרסיבי הוליד מספר זרמים והשפיע השפעה רבה על החינוך היום.
במאמר זה נעסוק ב-3 זרמי חינוך אלטרנטיבי מרכזיים: חינוך דמוקרטי, חינוך אנתרופוסופי וחינוך מונטסורי.
חינוך דמוקרטי
החינוך הדמוקרטי מושתת על הפילוסופיה הדמוקרטית שבבסיסה זכות האדם לכבוד, לשוויון ולחופש הבחירה.
החינוך הדמוקרטי מעודד את חופש הביטוי וחופש הבחירה ובכך מחזק את הדימוי העצמי של הילדים, ואת הבטחון שלהם להגשים את מטרותיהם. מתוך הערך של זכות האדם לכבוד, החינוך הדמוקרטי מחנך לסבלנות ולקבלת השונה.
ההחלטות בבתי ספר דמוקרטיים מתקבלות בשיתוף ההורים, הילדים והמורים, וקולו של המנהל שווה ערך לקולו של אחרון הילדים שזה עתה נכנס לכיתה א'. הילדים יכולים לבחור אלו מקצועות הם ילמדו ולאיזה שיעורים יכנסו . התלמידים יכולים להשפיע באמת על תהליכי קבלת החלטות, מה שמעודד אותם ליזמות, יצירתיות וסקרנות.
לצד כל אלו, כיוון שהחינוך הדמוקרטי היא צורת חינוך הנשענת על פילוסופיה, אין הכתבה של המערכת על צורת ההוראה. כל מנהל מוביל את בית הספר שלו כראות עיניו, כל מורה מלמד על פי דרכו. לכן, קיימת שונות גדולה בין מסגרות חינוך דמוקרטיות שונות.
החינוך הדמוקרטי משמר את צורת ההוראה הפרונטלית הנהוגה בחינוך המסורתי. גם על פי גישה זו, המבוגר מכיל את כל הידע ואילו הילד סופג אותו. מתודות ההוראה לא השתנו, אולם לילד ניתנת זכות הבחירה לבחור מה הוא רוצה ללמוד. המורים בחינוך הדמוקרטי צריכים אם כך להיות אנשים יצירתיים, ולייצר שיעורים מעניינים יותר, על מנת לעודד ילדים לבחור בשיעורים.
חינוך אנתרופוסופי (חינוך ולדורף, שיטת שטיינר)
החינוך האנתרופוסופי נוסד בתחילת המאה העשרים ע"י רודולף שטיינר. בית הספר האנתרופוסופי הראשון הוקם בגרמניה עבור ילדי הפועלים במפעל סיגריות "ולדורף אסטוריה". החינוך האנתרופוסופי מתבסס על הפסיכולוגיה ההתפתחותית של שטיינר, הרואה בילד יישות מתפתחת, ומעריכה את הילדות כתקופה משמעותית עבור הילד. הגישה גורסת שיש ללמד את הילד בהתאם לשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא. כמו כן יש להתאים את האווירה הלימודית והסביבה לשלב ההתפתחותי שבו נמצא הילד.
שטיינר חילק את תקופות ההתפתחות של הילד ל-3 שלבים, שכל שלב אורך 7 שנים.
השלב הראשון (עד גיל 7) הוא השלב שבו נבנה הבסיס הגופני (הליכה, דיבור וחשיבה) והילד לומד בעיקר באמצעות חיקוי הסביבה. החל מהשנה הרביעית, הדמיון מתחיל להתפתח.
בשלב השני (גילאי 7-14) הילד חווה את העולם דרך תמונות ודימויים.
בשלב השלישי (גיל 14 ואילך) מתחילה להתגבש זהותו של הילד כמתבגר.
בשלב ההתפתחותי הראשון (עד גיל 7), אסור להתעסק עם המוח של הילד, אלא צריך להשאיר אותו נקי ובתולי, ולהשאיר מקום לדמיון. כפועל יוצא, גני ילדים אנתרופוסופיים משלבים פעילות רבה לפיתוח הדמיון, התנועה והחושים, המשחקים מאד מופשטים, ומשאירים מקום לדמיון. לבובות אנתרופוסופיות אין פנים, במטרה להימנע מקיבוע של הבעות פנים ספציפיות. אין שיח על אותיות ומספרים, על מנת להימנע מלהפוך דברים למוגדרים.
שטיינר האמין כי בשלב זה חלק גדול מהנשמה של הילד נמצאת עדיין בעולמות עליונים, ולכן אין לילד עדיין כוח רצון (כוח הרצון מתפתח רק בגילאים הרבה יותר בוגרים). לכן עד אז צריך להכניע את הרצון (שלטענת שטיינר אינו רצון אמיתי) לכוח גדול יותר. כל ילד לומד את כל תחומי הלימוד, ללא אפשרות בחירה וללא מגמות או התמחויות ספציפיות. בגנים ובבתי הספר מונהג סדר יום קבוע, המותאם לטבע, למחזור היום ולעונות השנה (לדוג' מפגש בוקר, יציאה לחצר בשעות הצהריים המוקדמות, כניסה פנימה בשעות הצהריים החמות או בגילאים מאוחרים יותר, שעות עיוניות בתחילת היום ושעות האמנות בהמשך וכו').
הלימוד בבית הספר היסודי משלב הרבה חוויה באמצעות מגוון רחב של אמנויות (פיסול, ציור, רישום, שירה, מוסיקה, משחק, דרמה ועוד).
חינוך מונטסורי
שיטת מונטסורי פותחה על ידי פרופ' מריה מונטסורי, רופאה ומחנכת באיטליה, בסוף המאה ה-19. השיטה נקראה "פדגוגיה מדעית" כיוון שבניגוד לשיטות החינוך האחרות, שיטה זו מושתתת על מדע. שיטת מונטסורי פותחה על בסיס תצפיות רבות ומחקרים שערכה מונטסורי על ילדים שלמדו בסביבת למידה חופשית, עם אביזרים שנועדו ללמידה עצמאית. התצפיות אפשרו למריה מונטסורי לאבחן באיזה שלב התפתחותי ובאיזו תקופת רגישות הילד נמצא, ובהתאם לכך התאימה את הגירויים בהם הילד מעוניין, שדרכם הוא יספוג וילמד את הידע באופן הטוב ביותר.
על פי השיטה המונטסורית, הילדים הם יצורים אוטודידקטיים, ויכולים ללמוד בעצמם. עליהם לגלות דברים בעצמם, על מנת להמשיך לפתח את יצר הסקרנות. כמו כן, הלמידה נעוצה קודם כל בחוויה מוחשית. כל ההנחות הללו גרמו למונטסורי להבין, שכיוון שהילדים אוהבים מאד לשחק, הדרך האפקטיבית ביותר ללמידה היא דרך משחק.
השיטה המונטסורית מעודדת בניית סביבה חינוכית עשירה ב"גירויים בעלי מטרה יעילה" . אחד הביטויים לכך הוא לנצל את הנטייה הטבעית לעבודה, שמטפחת תחושת משמעותיות אצל הילדים, ולשלב בלמידה משחקים שבנויים כ"עבודה". משחקים אלו מכונים "תרגילים מונטסוריים".
התרגילים המונטסוריים הם משחקים שמערבים את כל החושים, ומשלבים הרבה מאד עבודה עם הידיים, מתוך הנחה שמה שהיד עושה הראש זוכר, ולכן באמצעות תרגילים אלו מתרחשת הלמידה.
הגישה המונטסורית מאמינה שהילד לא לומד רק מהמורה, אלא לומד המון דרך האינטראקציה שלו עם הסביבה.
מריה מונטסורי חילקה את שלבי ההתפתחות של הילדים ל-4 "מישורי התפתחות", להם מאפיינים שונים מבחינה פיזית, רגשית, חברתית וקוגניטיבית:
סיפוק הצרכים של הילד בהתאם למישור ההתפתחותי בו הוא נמצא, מעניק הזדמנות בלתי חוזרת לחווית למידה אופטימלית ומכאן לתחושת סיפוק והצלחה.
על פי מונטסורי, יש שני חלקים ללמידה. החלק הראשון שסופג ידע, לאחר שהמורה הדליק בילד ניצוץ של סקרנות והילד חוקר. (בחלק הזה נעצרות כל הגישות האחרות – החינוך הקונבנציונלי, הדמוקרטי והאנתרופוסופי).
החינוך המונטסורי ממשיך לחלק השני ולוקח צעד נוסף, אל היישום. מה בעצם הילד עושה עם מה שלמד? למה הוא צריך את זה בעצם? מטרת החינוך על פי הגישה המונטסורית היא להכשיר את האדם לחיים Aid to life.
לסיכום, קיימות מגוון שיטות חינוך אלטרנטיבי לחינוך המסורתי כפי שהיה קיים עד היום. אין ספק שמערכת החינוך שהכרנו עומדת בפני מהפך, תהליך שהואץ בשל מגיפת הקורונה. שיטת החינוך שהומצאה לפני 150 שנה, כבר לא מתאימה למציאות שבה אנו חיים. על מנת להטמיע שינויים במערכת החינוך, יהיה צורך בצוותי הוראה בעלי הכשרה בשיטות חינוך אלטרנטיביות, באנשים יצירתיים ובעלי תשוקה אמיתית לחינוך ולהכשרת הילדים לחיים האמיתיים.
המכללה לחינוך מונטסורי מציעה קורסים להורים ולאנשי מקצוע. מעוניינים לקבל פרטים ? הירשמו ונחזור אליכם
אתם גם יכולים פשוט להרים טלפון 🙂
עדנה שגיא, רכזת הקורסים – 054-3937335
מקימת ה'מכללה לחינוך מונטסורי’ ומנהלת ובעלת גן הילדים המונטסורי “שבילי ילדות” בהרצליה, לגילאי 2-6.
מלווה פדגוגית גנים ובתי ספר מונטסוריים. בעלת תואר ראשון במדעי החיים – מאוניברסיטת ת”א. ממובילות ביה”ס “דרך הילד”, הפועל בשיטת מונטסורי בכפר הירוק. מרצה ומלמדת הורים לשילוב מונטסורי בסביבת הבית.
אימא ליהונתן, זוהר ונוגה.
המכללה לחינוך מונטסורי – במספרים
שתפו
