מרבית גישות החינוך המוכרות לנו היום, מבוססות על ההנחה שהמבוגר (מורה, הורה) הוא המכיל את כל הידע, והתפקיד של אותו מורה הוא להעביר את הידע אל הילד. כלומר, הידע עובר בקו ישר וחד כיווני (צורת חץ).
להבדיל מיתר גישות החינוך, הגישה המונטסורית אינה מאמינה שהחינוך נרכש באמצעות הקשבה למלים, אלא מדובר בתהליך טבעי שמבוצע על ידי הילד, בעזרת התנסות בסביבה וחיקוי.
כלומר, בשיטה המונטסורית הידע לא עובר בצורת חץ, אלא בצורת משולש שמחבר בין הילד, לסביבה ולמבוגר.
הסביבה המונטסורית שונה באופן מהותי מכל סביבה חינוכית אחרת.
בעוד שהגישה הרווחת במרבית שיטות החינוך היא החינוך הפרונטלי, הגישה המונטסורית מתייחסת אל הסביבה כאל גורם מחנך משמעותי, בעל השפעה מכרעת על החינוך של הילד, ועל כן ניתן לכנות את גישת החינוך המונטסורי כ"חינוך סביבתי".